שנת 2020 מסתלקת מאתנו אל נבכי העבר, אל נבכי ההיסטוריה והימים שחלפו. היא כבר זקנה, בלה, חבוטה וכפופה. עברה תלאות, מצוקות וייסורים שישאירו חותמם וישפיעו על הבאות. היא זו שזכתה לארח לאורך כל שנתה בקורונה שנולדה כבר בהיותה צעירה, ליוותה אותה בבגרותה, ועדיין נמצאת עמה בעת הסתלקותה מהעולם. היא נושאת בידה מזוודה עמוסת אירועים וכבדה מריבוי מקרים. מקפלת בתוך מזוודתה עולם שהשתנה ללא שוב, מחלה שמלאה את בתי החולים במונשמים. חולים רבים מאוד שממשיכים לסבול מהתופעות. עולם תעסוקה שהצטמצם וקטן מאוד. עולם צרכנות שהגיע לגודלו הכמעט טבעי. שמיים שהתנקו קמעה מגזים רעילים, ימים שהדגה שבהם התאוששה במעט מנזקי הדורות הקודמים. היא מביטה קדימה ובוודאי תוהה: "האם כל אשר עברתי היה לשווא?!"
הנה מגיעה לה שנת 2021, כזו צעירה, רעננה, אף קמט ועצבות אין בה. כולה מתרוננת בציפייה לבאות, כולה תקוות ורקמה של חלומות ומשאלות. הנה היא לפנינו צוהלת ושמחה, צועדת בגאון ובסקרנות לקראת הבאות. בידיה מזוודה קלה וריקה המבקשת להתמלא בעתיד וורוד. מה נוכל להבטיח ל2021 הצעירה בהסתמך על חוכמת 2020 הזקנה? במה נמלא את מזוודתה? באילו שינויים נצייד אותה, כדי שתוכל להעניק ל2022 את המיטב? האם במאורעות קשים וחובטים במדינה ובעולם, או שבמאורעות טובים ומיטיבים לכולם?
האם נוכל להבטיח ל2021 שנכניס למזוודתה את סיום שלטון החונטה הדואגת רק לעצמה, וכינון שלטון שעיסוקו בטיפול בטובת הפרט והכלל? האם בשלטון השם לנגד עיניו את האחדות בעם, במדינה ובאנושות כולה? האם נכניס למזוודתה מערכות יחסים של דאגה הדדית וערבות של תושבי המדינה והעולם? האם נכניס למזוודתה השתלבות מיטבית עם חוקי הטבע: הדומם, הצומח, החי, המדבר עד לכדי הפיכתנו לאדם? האם נכניס למזוודתה טבע ואדם שפועלים בשיתוף ובהרמוניה? האם נכניס למזוודתה ענווה בפני גדלות הכוח האחד? האם נצליח לגרום ל 2021 בשלהי שנתה, להיות מנופחת חזה וגאה בנו בני האדם, על שהשכלנו מתוך מאורעות 2020 להשתנות לטובה, ולקבל את הצורה שאליה כיוון בורא עולם עוד בראשית מחשבת הבריאה? ימים יגידו, כולי תקווה שאכן התחלנו את ההשתנות המצופה – הלוואי.