יצאנו ממצרים אחרי שהפכו אותנו לעבדים ורדו בנו, גורשנו מספרד, נרצחנו בגרמניה, ועתה מתנכלים לנו שוב הן בצרפת ובאירופה וגם בארצות הברית שמעבר לים, אותה ארצות הברית שנחשבת לערש הדמוקרטיה והסובלנות הדתית והגזעית. 

ודווקא אחרי שניסינו להיות דומים, ממש דומים, ככל אומות העולם. בספרד קדמה לגירוש ספרד תופעת ה"קונברטוס", יהודים שהתערו בחברה הנוכרית כמעט ללא הכר, אחרי שהתנצרו. בגרמניה הנאצית קדמה להסתה הפרועה התופעה של ההשכלה והתבוללותם של היהודים באירופה תוך זניחת הדת והמסורת היהודית, והיום בארה"ב מתרבים נישואי התערובת בקרב הקהילה היהודית וכך גם מס' התנועות היהודיות שחרתו על דגלן לפעול בשמם של מיעוטים פגועים, בין היתר הפלסטינים, הפועלים בעוינות גלויה נגד הרעיון הציוני ונגד ישראל. באחד מבתי הכנסת העכשוויים בארה"ב אפילו חוגגים את יום הנכבה אך לא את יום העצמאות ודווקא בשיאן של תנועות התבוללות אלו מתגלה האנטישמיות במלוא עוזה. 

מעניין גם לציין כי הפעולה הפיזית של הרג, במקרה של גרמניה הנאצית, ההשמדה השיטתית, לא הייתה אף פעם הבחירה הראשונה, ותמיד קדמו לחיסול הפיסי של הגופים ניסיונות ליישב את העניין בדרכים פחות אגרסיביות:  כך, טרם גירוש ספרד ורצח היהודים שסירבו לפקודת הגירוש, הורשו היהודים במשך 4 חודשים להגר מספרד לכל מקום שיחפצו וכך, טרם ההחלטה בדבר הפתרון הסופי בגרמניה הנאצית תמכה גרמניה בפתרון הציוני ועודדה הגירת יהודים לארץ ישראל. היא הציעה את מדגסקר כמקום משכנם של היהודים ולבסוף הציעה תכנית להגירת 150,000 יהודים והותרת יתרתם בגרמניה תוך שמירה על הפרדה בינם לבין שאר האוכלוסייה. רק משנואשו הגרמנים מהצלחת התוכניות האמורות הגו את התוכנית לפתרון הסופי. 

דווקא מתוך ההקבלה הזו, עולה החשש לגורלם של יהודי ארצות הברית. כמו בגרמניה הנאצית ובאיטליה של מוסוליני או ברוסיה של סטאלין, דווקא משטרים שמאלניים-סוציאליסטים ונאציונליסטים הביאו עמם פתרונות רדיקליים ואכזריים לעם היהודי. יתכן כי דווקא שינויי משטר בארה"ב, אם וכאשר יתחוללו, עלולים לגלגל לפתחם של היהודים שם חוסר נוחות ואפילו הגבלות של ממש. שנאת יהודים היא שנאה עתיקה ונוגסת בכל יבשות תבל, היא אפשרית בכל צורותיה בכל מקום. והלוואי, הלוואי שנתבדה. 

ביום הראשון של סתיו מלחמת העולם מתחילה. התותחים מתחילים לירוק אש, חיילים ממושמעים יוצאים להתקפה, טנקים משלימים את הבליץ קריג של הצבא החזק ביותר בעולם באותם הזמנים. כך החל מסע דמים באירופה. גלי שנאה, אנטישמיות גואה, הרס, אש ודמעות שתפו את אדמת אירופה הוותיקה. בני אנוש ללא צלם דמות אנוש הפעילו את מכונת ההשמדה. מיליונים עקורים מביתם ועוד מיליונים שנוטרו ללא רוח חיים רק בגלל שהיו נחותים או דימו אותם לתולדות מפיצי המחלות. כל אלו השאירו צלקת עמוקה, זעזוע עמוק בחברה האנושית ותקווה שאחרי כל מה שקרה אנחנו נשכיל ולא ניתן לגורל להחליט על חיינו.

אביב, 2015

אני ומשפחתי יוצאים לראשונה למסע המשותף שלנו לאדמת אירופה.  בילדותי נחשפתי למאות סרטי מלחמה, בכיתי יחד עם הגיבורים של הסרטים על החיילים שנהרגו, דמיינתי את הקרבות, קראתי המון ספרים. הרגשתי שהמלחמה ההיא חלק ממני, גם בזכות זה שאבא שלי היה קצין בצבא הסובייטי שניצח את הצבא הנאצי וגם בזכות אותם סיפורים וסרטים שאליהם נחשפתי. לא עוד, האמנתי בילדות, לא עוד לשנאה, הרג, דמעות ואבל.

אך באביב הזה, בו יצאנו לטיול משפחתי לא הרגשתי בטוחה. במסך הטלוויזיה ראיתי מראות שהזכירו לי מאוד את מה שהיה בגרמניה טרם עלייתם של הנאצים לשלטון. כרזות, הפגנות אנטישמיות, שנאה שהרימה את ראשה שוב. אנטישמיות שלא מניחה לעולם ולכן היהודי. הרגשתי שאני לא יכולה להיות בטוחה ואז החלטנו אני ובעלי לשוחח עם הילדים ובמיוחד להדגיש את נושא השנאה כלפי היהודים שיש לה לא מעט מקום באירופה.

קבענו שבמקומות ציבוריים נמעיט בשיחה בעברית ואף נעדיף לשוחח ברוסית בינינו,  המצאנו יחד איתם שמות חיבה רוסיים שלא הסגיר את עצמינו עם שמות יהודיים שיש לנו. ככה לכל מקרה שנהיה בטוחים. הטיול שלנו היה בבולגריה ובאחת היציאות שלנו הצטרפנו לקבוצה של תיירים שביקרו במנזר והעיקר העתיקה באזור. שם נדהמתי לשמוע שבמהלך המלחמה השליט הבולגרי לא הסכים למסור לידי הגרמנים את היהודים שהיו אזרחי בולגריה ושמר עליהם סחרוף נפש.

זה היה כל כך חשוב עבורי ועבור בני משפחתי, לשמוע ששנאה היא לא טוטאלית, יש לזמנים קשים גם רגעים של שמחה, תקווה ואמונה. את הטיול השלמנו הרוגע ובכיף גדול. לא השתמשנו כמעט בשמות חיבה שהמצאנו אלא אם מתוך צחוק. אך בלבי ידעתי שאולי זה לא גדול ועצום כפי שהיה אז, בימי המלחמה אך השנאה נשארת ומכוננת והעיקר היא מרימה את ראשה כאשר אנחנו, היהודים שוכחים את המשמעות של קיומנו.

הוא את נאומו נשא וטוב שכך אבל איך אני, אתה, את כולנו יחדיו נעשה שהאנטישמיות הגואה בעולם לא תוביל לרצח העם היהודי מחדש? נראה לי שהפתרון מצוי בדברי איש חכם שאמר לאחרונה שהאנטישמיות היא מחלה! כן, מחלה בה חולה העולם וכמו במקרים לא מעטים של מחלה מטפלים גם כאן בסימפטום ולא בגורם המחלה, וכך נוצר מצב שהמחלה לא מוגרה, היא נרדמה אך כעבור זמן פורצת מחדש.

טקסים מכל הסוגים והמינים, גם כאלה שמביאים שועי עולם ל'יד ושם' כדי לומר: אשמנו, חטאנו, בגדנו, נטפל במחלה ששוב פרצה, אולי יעלו מודעות, אך לא ימגרו את מחלת אנטישמיות מהעולם.

אותו איש חכם לא רק אמר שהאנטישמיות היא מחלה, הוא אף הצביע על הגורם למחלת האנטישמיות ששוב מכה בכל כוחה. לדבריו הסיבה האמיתית לשואה הם שני כוחות הטבע, חיובי ושלילי שלא נמצאים בקשר נכון ביניהם ויוצרים קצר ביניהם. את הכוח השלילי אנו רואים יום יום: עוד ילד יהודי שירקו בפניו, עוד התנכלות ליהודי שהולך לתומו ב"שטראסה" השלווה, עוד בית כנסת שבריונים פורצים אליו, האשמת היהודים בקורונה שפרצה בעולם ועוד ועוד כהנה ברחבי העולם.

אך מהיכן נמצא את הכוח החיובי שיהיה בקשר נכון עם הכוח השלילי, כדי שהזרימה תהיה הרמונית וטובה ליהודים ולעולם? לפי אותו איש חכם יש שיטה: חיבור של אהבה מעל ההבדלים, מעל הדעות השונות, מעל האגו הרוצה לעצמו בלבד, מעל לאני ולא לך, מעל השנאה שהתפשטה בכל אומות העולם. ויפה שעה אחת קודם למען כולם.

ידעתם שיותר משליש יהודי בריטניה מסתירים את יהדותם בפומבי? מעבר לשיח השנאה בהקשר פוליטי או אחר, השיח האנטישמי כלפי היהודים, מדינתם וצביונם כעם הוא הבולט ביותר במרשתת. לא מדובר רק במדינות אויב לישראל או בסכסוך הפלסטיני, אסלאמי, אלא בשיח שנאה אנטישמי ממוצא פיהם של אזרחים המתגוררים במדינות מערביות  "מתוקנות", בהן מעוגנות זכויות אדם ושמירה על חופש הפרט לשנוא ולאהוב כרצונם.

ידעתם שכ-28 מיליון איש, מחזיקים בעמדות, דימויים ומיתוסים אנטישמים בארה"ב בלבד? ביטויים של תפיסת האנטישמיות כלפי היהודים כמחשבה לגיטימית בעלת בסיס היסטורי, מתייחסים לשלילת זכויותיהם להגדרה עצמית, לקבלת הגנה של הרשויות מפני איום פיסי ברור, להגברת דה-לגיטימציה למדינת ישראל והציונות הדתית, להגברת חרמות על יהודים וישראלים כחברה, להתייחסות לישראל כמדינה גזענית רודפת אדם, והשוואה של צבא הגנה לישראל לרוצחים. לקבלת ביקורת מנומקת המבחינה ומבדילה בין מדינת היהודים לשאר מדינות העולם, ואיך לא, השוואת היהודים לנאצים הגרמנים מימי השואה. 

מדוע? אין הסבר מניח את הדעת הרציונאלית לגילוי של שנאה סלקטיבית כל כך, לא בזמן השואה ולא כיום. תרבויות משתנות, עולם מתפתח, שליטים מתחלפים, נסיבות משתנות, סיבות מתבגרות ועדיין.. התוקף והלגיטימציה לשנאת היהודים נשאר, ומרחף כחרב פיפיות מעל ראשינו בכל דור ודור.

בנינו לתפארת מדינת יהודים בה חלמנו להיות לאחים, מיגנו עצמנו ובנינו סביבנו מערכות מתוחכמות לסיכול כל איום חיצוני. החלטנו להיות למדינת לאום של העם היהודי ובכך נדרנו לאחריות וערבות הדדית לאחינו בתפוצות. ובכל זאת כיום, במאה ה- 20 אנו מוצאים עצמנו לוחמים בדעות אנטישמיות שחלחלו אל ליבה של החברה הישראלית השסועה, החולה. שאינה זוכרת וכבר שכחה כי מקור השנאה בפירוד שבינינו, בעצמותינו, בצלמנו, מתוכנו, מליבנו הקר ממש כאן על חומות ירושלים העתיקה.