האנושות תמיד אהבה להתעסק במלכים, לחלק אותם למלכים טובים ונערצים כמו המלך ארתור או להיפך מלכים כמו לואי ה-15 שהפך לסמל של אנוכיות ושחיתות. את המלכים הטובים אנחנו מברכים בבריאות ובשנים ארוכות בשלטון ואת הרעים אנחנו שונאים ורוצים להחליפם מיד או לשלוח אותם לכלא או לגיליוטינה.

חוץ מהמלך של המדינה, לכל אחד מאיתנו יש מלך פרטי משלו, איזה כוח ששולט בו, זה יכול להיות תשוקה עזה למאכלים מסוימים, או רצון חזק להתקדם בקריירה, או להיות מפורסם. לרצון הזה ששולט בנו אפשר לקרוא המלך הפרטי שלנו, הוא בסופו של דבר מחליט איך נתנהג, לפעמים הוא פוקד עלינו לשקר, לרמות, להציג מצג שווא, כל זאת בשביל להשיג את מבוקשו. הרבה פעמים אנחנו מנסים להתנגד, לטעון שכך לא מתנהגים, שזה לא מוסרי, אבל המלך שלנו לא ממש שומע, הוא כמו כל מלך רוצה להשיג את מטרתו, ומחלק פקודות לנתיניו בלי להתחשב במה שהם רוצים. כל עוד המלך הזה גורם לנו להרגיש טוב, אנחנו מכתירים אותו כמלך טוב, אבל מה קורה לנו כאשר הוא גורם לנו בעיקר רע? מיד אנחנו רוצים להחליף אותו במלך אחר, מלך טוב. 

אם הגענו למסקנה שאנחנו רוצים מלך חדש, הרי שהגענו לראש השנה. ראש השנה לפי חכמת הקבלה מדבר על התהליכים הפנימיים באדם, כאשר אנחנו מחליטים שהמלך הזה ששולט בנו הוא מלך רע, זו תחילתו של שינוי רוחני, או במילים אחרות ראש השנה הרוחני שלנו. לכן, ראש השנה הוא מאורע כל כך חשוב. אנחנו צריכים לשמוע תקיעת שופר פנימית, שתפקידה לעורר אותנו, לבדוק האם מולך עלינו מלך טוב או רע. בדרך כלל אנחנו לא עושים שום חשבון, רק ממלאים אחר הוראותיו של המלך במשך שנים, בלי לבדוק, בלי לערער על פקודותיו. ראש השנה הנוכחי, הוא הזדמנות מצוינת לעשות את החשבון הזה, כל מדינת ישראל והעולם כולו נמצאים עמוק במשבר הבריאותי, הכלכלי, והחברתי של הקורונה, האם המלך ששולט עלינו מביא לנו דברים טובים או רעים, האם נרצה להחליף אותו השנה? 

כמו לישו גם למייסד האסלאם מוחמד היו עימותים עם יהודים. בחצי האי ערב חיו במאה השביעית לספירה 3 שבטים יהודיים,  לאחר שמוחמד לא הצליח להפיץ להם את תורתו ואף זכה לזלזול מצדם, הוא החל להילחם בשבטים היהודים ולגרש אותם ממקום מושבם. 

בשנת 629 לספירה נערך קרב מכריע בין היהודים שהתגוררו באזור ח'ייבר למוסלמים שהיו במסע כיבוש של חצי האי ערב. הקרב הזה קבע את יחס המוסלמים ליהודים עד ימינו, כולל יחסם למדינת ישראל. בתום הקרב אותו ניצחו המוסלמים, היהודים קיבלו מעמד מוגן הכולל רשות להמשיך בכל מנהגיהם כל עוד שילמו מס גבוה והכירו בריבונות והעליונות של המוסלמים על היהודים. היחס הבסיסי של המוסלמים ליהודים היה יחס של שנאה וזלזול, הם מתארים את היהודים כרמאים, נוכלים ומלוכלכים, אבל הגרוע מכל היא האשמה שהיהודים מבזים את הדת שלהם עצמם. המוסלמים טענו שהיהדות זנחה את מקורותיה העתיקים, את דרכם  של אברהם ומשה, ופנתה לדרך אחרת, דרך של ניצול העולם. 

על רקע זה החלה להתפתח אנטישמיות ושנאה של מוסלמים כלפי יהודים. אמנם בימי הביניים הם לא נהגו לבצע פרעות ביהודים כמו הנוצרים אך יחסם ליהודים היה יחס מזלזל ביותר. בתקופת האימפריה העות'מאנית הוחמרה האנטישמיות המוסלמית כלפי היהודים. עלילות הדם שהגיעו מאירופה, עשו דרכם חיש מהר לאימפריה העות'מאנית ומצאו שם אוזן קשבת. האנטישמיות הגואה החריפה גם את האיסורים וההגבלות על היהודים, הם חויבו ללבוש כובע אדום (מזכיר במשהו את הטלאי הצהוב), נאסר עליהם ללבוש בגדי משי למשל. ככל שנמשך המגע עם אירופה הנוצרית כך האנטישמיות המוסלמית החמירה, רציחות יהודים הפכו לאירוע נפוץ, והשלטון לא עשה לדבר למנוע אותן. בתקופת מלחמת העולם השנייה חבר המופתי של ירושלים, חאג' אמין אלחוסייני לגרמניה הנאצית בניסיון לעזור להיטלר בחיסול היהודים בכל מקום. 

מאז הקמת מדינת ישראל שינתה האנטישמיות המוסלמית את פניה, והיא מופנית בעיקר כלפי מדינת ישראל ולא כלפי היהודים באופן כללי. ברוב מדינות ערב לא מזכירים את השם "ישראל" ובוודאי שלא "מדינת ישראל", אלא בפיהם אנחנו נקראים "האויב הציוני" או "הישות הציונית". הם אינם יכולים לקבל את מדינת ישראל וממשיכים בעלילות דם ותיאוריות קונספירציה כלפי מדינת ישראל. העולם משתנה סביבנו בלי הכר רק האנטישמיות נשארת, לובשת ופושטת צורה, מתפשטת בין עמים ודתות. 

אם הייתי חקלאי או רועה צואן, הייתי רוצה, שהזן הזה המיוחד, השורד, המובחר, יהיה כל התוצרת שלי. נראה כי האנושות לא רואה את המעלות הטובות שהיהדות והיהודים מספקים לעולם. אנטישמים רבים טוענים כי היהודים מנצלים את האחרים, שהיהודי הוא אנוכי וכל עניינו רק לשלוט לטובתו האישית. כאילו נסתרות מהם כל התועלות שמביא היהודי להתפתחות של האנושות.

קשה לתאר איפה היה העולם ללא היהודים. אפילו היסודות של הפילוסופיה היוונית בנויים על היהדות, שאבי הפילוסופיה אריסטו היה תלמיד של חכמינו ז"ל. כנראה שרוב האנושות הייתה עדיין בגדר של עבדים, כמו בתקופה של ימי הביניים, ללא היהודים ותרבותם הנצחית. "במעמקי נשמתה של האומה", אמר הוגה הדעות הלל צייטלין (1942-1871), "אי שם במרחקים, קבור עמוק עמוק, מעבר לתודעה ומעבר לכל דמיון, כוח יצירה מסתורי, שאי פעם בעתיד יתגלה ויפרוץ החוצה בקול נורא, אדיר וחזק שיעורר התפעלותו של העולם כולו ואפילו של היהודים עצמם".

שאלות רבות מתעוררות כשמנסים לברר את הסיבה לאנטישמיות. נראה כי התופעה מתרחשת ברובד הנסתר של המציאות, כמובן ברובד הגלוי אנו רואים סיבות ותוצאות, אולם איך אפשר להסביר קיום של אנטישמיות במדינות שאין להם קשר לישראל? באנשים שאף פעם לא פגשו יהודים וישראלים ובכל זאת מצהירים על עצמם שהם אנטישמים? עלפי חוקר האנטישמיות הידוע הפרופסור רוברט ויסטריך הסיבה השורשית לכך היא הייעוד הסופי של עם ישראל להיות "אור לגויים" ולהביא לאנושות את הבשורה של ואהבתה לרעך כמוך. כמובן שזה נוגד הטבע האגואיסטי של האדם ולכן בתת מודע הם דוחים את היהודים ושונאים אותם.

את המושג אנטישמיות למדתי להכיר רק בשנת 1972. הייתי אז בכיתה י' כשלפתע התחילו להגיע לבית הספר תלמידים ומורים מברית המועצות ומהם התחלנו לשמוע על אנטישמיות בברית המועצות. על מכות בשכונה, עיכוב בקידום בעבודה ועוד אינספור דוגמאות לאפליה בגלל יהדותם.

המורה להיסטוריה חשבה שזאת הזדמנות נהדרת לברר את נושא שנאת היהודים ולנסות להבין וללמוד למה היא מתרחשת. אני זוכר שעלו אינספור השערות שהביאה המורה. השנאה הדתית של הנצרות בטענה שהיהודים הרגו את ישו, שנאה כתוצאה מהצלחתם של היהודים בגולה בהרבה תחומים בחיים, הרבה מעבר למספרם באוכלוסייה, שנאה מעצם זה שהיהודים בעיקר במזרח אירופה היו דתיים ושונים בהתנהגותם, בלבושם, באורח חיים ובשפתם. אנשים לא אוהבים אנשים שונים מהם.

אני זוכר שכל הטעונים היו נשמעים הגיוניים, אבל הפסיקו לעמוד במבחן המציאות לאחר תקופת ההשכלה והתבוללות היהודים. הרי היהודים עשו כל מה שיכלו למחוק את זהותם התלבשו כמו כולם. לא שמרו על מנהגי הדת ודיברו בשפת המקום ולא ביידיש כמו שנהגו קודם לכן. למרות כל זאת האנטישמיות לא פסקה אולי אפילו החריפה והגיעה לשיאה בשואה. כל כיסוי למוצא היהודי נחשף אז דורות לאחור נחקרו ואפילו מי שהיה להם קרוב כל שהוא יהודי נחשב ליהודי על כל המשתמע מכך.

התהליך שהחל בשואה ממשיך מתחת לפני השטח עד היום וכיסוי הזהות והקשר עם יהדות עובד כל עוד הוא מכוסה, ברגע שמתגלה קשר כזה האדם נחשב ליהודי "וזוכה" ליחס מיוחד אנטישמי אם בגלוי ואם בהסתר. אז מהי בעצם הסיבה ליחס האנטישמי שזוכה העם שלנו או במילים אחרות למה לא אוהבים אותנו.

אנחנו כבר לא נמצאים בגולה לפחות חלק גדול מהעם ובנינו מדינה שעל פי כל הקריטריונים האובייקטיבים מנסה במציאות הלא פשוטה להתנהל בצורה אנושית ולהקפיד על חוקי העולם, בזכויות האדם. למרות זאת כל משהו קטן שקורה פה לעומת מקרים מחרידים שקורים בעולם, הנושא עולה בלי שום פרופורציה בכלי התקשורת העולמיים ובמוסדות הבין לאומיים והגינוי לישראל וליהודים כן היום כבר אין הפרדה, הוא מקיר לקיר. אז נשארנו עם שאלה שכל יהודי וישראלי חייב לחקור מה מיוחד בנו שמעורר אנטישמיות?