אני מצולם, אני מתועד, אני נחשף. פניי נחשפות כל רגע ורגע לשלטון. לפי ההתנהגות שלי אני מקבל נקודות אזרח, שבהן השלטון מחליט כמה רחבות הפעולות שלי, לאן אני יכול לנסוע, כמה ואיזה אוכל אני יכול לקנות עם מי אני יכול לדבר, ואיזה רשת חברתית פתוחה לי לתקשורת. הוא יודע עליי הכול מה העדפות המיניות שלי, עם מי הייתי בזוגיות לאחרונה, מה אני אוהב לאכול, מה אני הכי אוהב לקרוא. הוא שם תמיד מתצפת, הוא האח הגדול שלי. השומר מלמעלה, המשקיף, המבטיח ביטחון לאזרחים, כאשר הוא שולל לאחרים את החופש אם יש סכנה שהם יפגעו בביטחון הציבור או בביטחון יציבות הממשלה. הוא נועד לשמירה על ביטחוננו, על ביטחון הילדים והאזרחים הפשוטים, מטרור, פשיעה, אונס וכל אקט שמפר את השקט בקיום האזרחי. הממשל הופך להיות המשקיף על הכול, הוא העין הרואה הכול ממנה אי אפשר להסתיר כלום. הוא בנה לעצמו מגדל חדש. מגדל הרואה את כל ענייני האזרח הקטנים עד לכתיבת הכתבה הזאת ברגע שהיא נכתבה. הוא שולח מעצרים לאנשים שמפרים את כללי השלטון, ושולח אותם למחנות לימוד מחדש של חוקי השלטון והחברה. הוא לא מתחשב בטעויות, הוא יחנך את כל מי שאפילו בטעות הפר את הקודים של השלטון. יש גם דרך אחרת כמו שכתוב כאן https://www.michaellaitman.com/he/ רק חשוב לזכור שזה למען השמירה וההשגחה למען ביטחוננו, איננו אחראים יותר להשליט סדר מוסרי בחברה, יש סדר חדש. סדר חברתי חדש שבו כללי האח יאכפו כך או כך. יש שקט ברחובות, אין ציפור מצייצת, הלחץ באזרחים עולה. אולי טעינו? אולי אנחנו צריכים יותר הסברה ופחות כללים נוקשים, אולי אנחנו נואשים לפרופגנדה חדשה שפועלת לתפעול האזרח ממוטיבציה פנימית ולא חיצונית. אולי. אבל כרגע אין ציפור מצייצת. הכלבים בחוץ מרוסנים מתמיד, האנשים ברחוב לא מדברים על המשטר בכלל. אין יותר סין אמריקה או אירופה, יש משטר אחד לעולם, כולנו מחוברים למחשבים. אין יותר רגשות, קצב הילודה יורד, ואנשים לאט, לאט, מפסיקים להביא ילדים. יש בעיקר פחד וחשש, שמא אותי יעצרו פעם הבאה. אין יותר סין או אמריקה או אירופה, יש חשש. אין יותר חופש, יש ראש שבט והוא האח הגדול. אין יותר רכוש, אין יותר כסף. יש מערכת אחת של ניהול אוטוריטה אחת לעולם, אפילו הייתי אומר אלוהים חדש יש לעולם ולכולנו לסגוד.
מפחיד קצת? תלוי את מי אני מניח. אם נחזור רגע לפרופגנדה החדשה, מה אנחנו באמת צריכים על מנת לייצר תחושת ביטחון לאזרח, אנחנו צריכים חום אכפתיות שלווה הבנה והכלה. מערכות משפט וצדק שמשקמות. תקשורת שדואגת לפרסם תכנים שמציפים את העם ברגשי אהבה, מערכות חינוך שמטפחות את אהבת האדם לאחרים, שוטרים שעוזרים לעניים, עורכי דין שחיים לצד דיריי רחוב, ונשים שעומדות במנהיגות העם בכללותו, הן חייבות להיות אכפתיות לעולם. גברים יורדו מעמדות ציבוריות. תעשיית הנשק תייצר מזון טבעי לכולם – יש מספיק חיילים ועכשיו סיימנו עם מלחמות כבר, זה כבר ענייני העבר. אין יותר סגידה לשום אל חיצוני, יש התפשטות ברחבי העם של מידה אלטרואיסטית. העולם נהיה אומה אחת, אין יותר אמריקה סין או אירופה יש משטר אחד. שבו חופש ביטוי הוא מידה חשובה, וכולם דואגים לביטחון האזרח ממש כולם שקועים בדאגה לאחר מהבוקר ועד הערב. נכנסים למוסדות אקדמאיים ומלמדים היסטוריה מחדש, מלמדים על טבע האדם, ועל יכולתו לאהוב ולשנוא. להביע רגשות ולפוצץ מלחמות, אבל מלחמות, זה כבר ענייני העבר. בינתיים אני חייב לסיים את הכתבה האח הגדול פה, הוא מפרסם שיש פריסה מחדש טכנולוגיות שנועדו לביטחוננו, הנה היום הגיע