שנת 2020 מסתלקת מאתנו אל נבכי העבר, אל נבכי ההיסטוריה והימים שחלפו. היא כבר זקנה, בלה, חבוטה וכפופה. עברה תלאות, מצוקות וייסורים שישאירו חותמם וישפיעו על הבאות. היא זו שזכתה לארח לאורך כל שנתה בקורונה שנולדה כבר בהיותה צעירה, ליוותה אותה בבגרותה, ועדיין נמצאת עמה בעת הסתלקותה מהעולם. היא נושאת בידה מזוודה עמוסת אירועים וכבדה מריבוי מקרים. מקפלת בתוך מזוודתה עולם שהשתנה ללא שוב, מחלה שמלאה את בתי החולים במונשמים. חולים רבים מאוד שממשיכים לסבול מהתופעות. עולם תעסוקה שהצטמצם וקטן מאוד. עולם צרכנות שהגיע לגודלו הכמעט טבעי. שמיים שהתנקו קמעה מגזים רעילים, ימים שהדגה שבהם התאוששה במעט מנזקי הדורות הקודמים. היא מביטה קדימה ובוודאי תוהה: "האם כל אשר עברתי היה לשווא?!"

הנה מגיעה לה שנת 2021, כזו צעירה, רעננה, אף קמט ועצבות אין בה. כולה מתרוננת בציפייה לבאות, כולה תקוות ורקמה של חלומות ומשאלות. הנה היא לפנינו צוהלת ושמחה, צועדת בגאון ובסקרנות לקראת הבאות. בידיה מזוודה קלה וריקה המבקשת להתמלא בעתיד וורוד. מה נוכל להבטיח ל2021 הצעירה בהסתמך על חוכמת 2020 הזקנה? במה נמלא את מזוודתה? באילו שינויים נצייד אותה, כדי שתוכל להעניק ל2022 את המיטב? האם במאורעות קשים וחובטים במדינה ובעולם, או שבמאורעות טובים ומיטיבים לכולם? 

האם נוכל להבטיח ל2021 שנכניס למזוודתה את סיום שלטון החונטה הדואגת רק לעצמה, וכינון שלטון שעיסוקו בטיפול בטובת הפרט והכלל? האם בשלטון השם לנגד עיניו את האחדות בעם, במדינה ובאנושות כולה? האם נכניס למזוודתה מערכות יחסים של דאגה הדדית וערבות של תושבי המדינה והעולם? האם נכניס למזוודתה השתלבות מיטבית עם חוקי הטבע: הדומם, הצומח, החי, המדבר עד לכדי הפיכתנו לאדם? האם נכניס למזוודתה טבע ואדם שפועלים בשיתוף ובהרמוניה? האם נכניס למזוודתה ענווה בפני גדלות הכוח האחד? האם נצליח לגרום ל 2021 בשלהי שנתה, להיות מנופחת חזה וגאה בנו בני האדם, על שהשכלנו מתוך מאורעות 2020 להשתנות לטובה, ולקבל את הצורה שאליה כיוון בורא עולם עוד בראשית מחשבת הבריאה? ימים יגידו, כולי תקווה שאכן התחלנו את ההשתנות המצופה – הלוואי.

אנו רואים שהאנטישמיות מלווה את העם היהודי משחר היווצרותו. כבר בבבל החלה קבוצת אברהם להיות נבדלת משאר הבבלים ונאלצה ללכת ולמצוא מקום אחר כדי לחיות בו. במצרים הם חוו שנים רבות של דיכוי ושעבוד מעצם היותם יהודים והמאבקים בין אלוהי המצרים לאלוהי ישראל היו בעצם מלחמות הדת הראשונות. הגזרות שגזר פרעה על הריגת כל הבנים היהודים שנולדו הם בעצם הגזרות האנטישמיות הראשונות שעל ידם רצו  השליטים להשמיד את העם היהודי .

לאורך ההיסטוריה כאשר עם ישראל ישב באדמתו עד ליציאתו לגלות לאחר חורבן הבית השני לא הייתה מנוחה בארץ ובכל זמן נתון היו אויבים שרצו להשמידם ולהמיר את דתם בטענות שונות ומשונות שאין אלה סוג של אנטישמיות שכנראה נבעה מפחד ושנאה של העמים חלקם עובדי אלילים לעם המוזר שחי ומקיים אורך חיים ודרך אמונה שונה בתכלית מכל הסובבים אותם.

התיאורים של מעשים אנטישמיים שעברו על עם ישראל בכל אחת מהמדינות שבהם ניסו למצוא את מושבם ולראות במדינה בה שהם גרים כמולדת ממלאים אין ספור כרכי ספרים. המאפיין והמכנה המשותף לכל המעשים הללו, שחלקם היו אכזריים ביותר עד לתוכנית ההשמדה של הנאצים, היה שהם קרו והתרחשו ללא שום קשר להתנהגותם של היהודים ולמרות שהיו שומרי חוק ובלתי מזיקים למדינה בה חיו ההפך הוא הנכון. הרבה מהם היו בתפקידים ובמשרות חשובות והם תרמו, גם כקהילה ,להתפתחות אותה מדינה בה הם חיו  הרבה מעבר למספרם היחסי באוכלוסיה.

אין ספור מחקרים נעשו כדי לנסות ולמצוא את שורשי האנטישמיות ומן הסתם עוד יעשו ויחד עם זאת אין לעולם תשובה למה אנשים שונאים יהודים. דווקא מתוך השונאים עולה לעיתים הטענה שהשנאה נובעת מעצם התפקיד המיוחד של עם ישראל. כחלק ממטרת הבריאה והיות שאין הוא מקיים תפקיד זה אלה מנסה להתנער ממנו ולהיות כאחד העמים. הדבר מעורר שנאה פנימית לעם היהודי.