היית אומרת ו"אהבת לרעך, גם אם הוא לא כמוך." כי זה טבעי לאהוב את מי שיש לו דעות דומות לשלנו, מישהו שמגיע מרקע דומה, מישהו שאנחנו מסתדרים איתו בקלות. לשם כך אין אנו נדרשים למאמץ מיוחד, אך לא לזאת מכוונת המצווה היסודית ביותר ביהדות. המצווה הזאת נועדה לעזור לנו לעשות תיקון אישי וקולקטיבי. לאהוב דווקא את מי שהכי רחוק מאיתנו, שונה מאיתנו, מישהו שאנחנו ממש לא יכולים לסבול, שכל מהותו מכעיסה ומקוממת אותנו. כאן יש לנו שדה עבודה המאפשר לנו לעשות התגברות על הדחפים הטבעיים שלנו ולעשות צעד לקראת איחוי השברים הרבים בעולמנו.
אומרים שאם אין שנאה, אין גם אהבה. אין מעל מה לבנות גשרים של אהבה. אנו מסוגלים להבחין במשהו רק על רקע הניגוד שלו. כדי להבחין באור, צריך רקע של חושך. לכן, אין לנו סיבה להתרעם על הקלקולים הרבים שאנו רואים במציאות, כי כל השבירות האלה הן הזדמנויות לתיקון ובדיוק לשם כך הן נועדו. למעשה, אם נעשה את העבודה הזאת של אהבת הזולת, כל הבעיות שאנו רואים סביבנו ייעלמו כבמטה קסם. ממש כך. קירוב לבבות זוהי התרופה היחידה לכל הצרות.
הבעיה היא שזה ממש לא קל לאהוב את מי ששנוא עלינו. זהו אתגר עצום המנוגד לכל האינסטינקטים שלנו ודורש התגברות גדולה. העובדות גם מדברות בשם עצמן. לפי המצב בעולם, אנחנו ממש לא מצליחים. הפערים רק הולכים ומעמיקים. בישראל אנחנו על עומדים לפני מערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים, ארצות הברית על סף מלחמת אזרחים והרשימה עוד ארוכה. קשה לראות אור בקצה המנהרה. האם זה אומר שהשאיפה להגיע לאהבת הזולת היא אידיליה בלתי משגת? במציאות שאנו מכירים אכן כן, זה לא אפשרי, כמו שכולנו יכולים לראות. אבל יש דרך אחרת, יש פטנט אחר כמו שאומרים ועל כך אנו לומדים בספרי הקבלה. התורה העתיקה שמגלה את משמעות הקיום שלנו עלי אדמות נותנת לנו כלים פרקטיים ליצור מציאות אחרת.