החשש לגורלם של יהודי ארצות הברית
יצאנו ממצרים אחרי שהפכו אותנו לעבדים ורדו בנו, גורשנו מספרד, נרצחנו בגרמניה, ועתה מתנכלים לנו שוב הן בצרפת ובאירופה וגם בארצות הברית שמעבר לים, אותה ארצות הברית שנחשבת לערש הדמוקרטיה והסובלנות הדתית והגזעית.
ודווקא אחרי שניסינו להיות דומים, ממש דומים, ככל אומות העולם. בספרד קדמה לגירוש ספרד תופעת ה"קונברטוס", יהודים שהתערו בחברה הנוכרית כמעט ללא הכר, אחרי שהתנצרו. בגרמניה הנאצית קדמה להסתה הפרועה התופעה של ההשכלה והתבוללותם של היהודים באירופה תוך זניחת הדת והמסורת היהודית, והיום בארה"ב מתרבים נישואי התערובת בקרב הקהילה היהודית וכך גם מס' התנועות היהודיות שחרתו על דגלן לפעול בשמם של מיעוטים פגועים, בין היתר הפלסטינים, הפועלים בעוינות גלויה נגד הרעיון הציוני ונגד ישראל. באחד מבתי הכנסת העכשוויים בארה"ב אפילו חוגגים את יום הנכבה אך לא את יום העצמאות ודווקא בשיאן של תנועות התבוללות אלו מתגלה האנטישמיות במלוא עוזה.
מעניין גם לציין כי הפעולה הפיזית של הרג, במקרה של גרמניה הנאצית, ההשמדה השיטתית, לא הייתה אף פעם הבחירה הראשונה, ותמיד קדמו לחיסול הפיסי של הגופים ניסיונות ליישב את העניין בדרכים פחות אגרסיביות: כך, טרם גירוש ספרד ורצח היהודים שסירבו לפקודת הגירוש, הורשו היהודים במשך 4 חודשים להגר מספרד לכל מקום שיחפצו וכך, טרם ההחלטה בדבר הפתרון הסופי בגרמניה הנאצית תמכה גרמניה בפתרון הציוני ועודדה הגירת יהודים לארץ ישראל. היא הציעה את מדגסקר כמקום משכנם של היהודים ולבסוף הציעה תכנית להגירת 150,000 יהודים והותרת יתרתם בגרמניה תוך שמירה על הפרדה בינם לבין שאר האוכלוסייה. רק משנואשו הגרמנים מהצלחת התוכניות האמורות הגו את התוכנית לפתרון הסופי.
דווקא מתוך ההקבלה הזו, עולה החשש לגורלם של יהודי ארצות הברית. כמו בגרמניה הנאצית ובאיטליה של מוסוליני או ברוסיה של סטאלין, דווקא משטרים שמאלניים-סוציאליסטים ונאציונליסטים הביאו עמם פתרונות רדיקליים ואכזריים לעם היהודי. יתכן כי דווקא שינויי משטר בארה"ב, אם וכאשר יתחוללו, עלולים לגלגל לפתחם של היהודים שם חוסר נוחות ואפילו הגבלות של ממש. שנאת יהודים היא שנאה עתיקה ונוגסת בכל יבשות תבל, היא אפשרית בכל צורותיה בכל מקום. והלוואי, הלוואי שנתבדה.